כחלק משנת החינוך הביתי של בתנו, היא התנדבה עם קבוצה של ילדים עם סינדרום דאון ונקשרה אליהם מאד והם אליה. אתמול, כשהגיעה, כך סיפרה לי, ניגש אחד הילדים אליה בחיבוק ענק. "אמא," היא ניסתה שאבין, "לקבל חיבוק מהילד הזה זה כמו לקבל לב נוסף." אחר-כך היא הוסיפה: "אשרי ההורים שלו." אשרי גם אנו.